קיימות שתי טכניקות בסיסיות לביצוע ניתוח פלסטי של האף.

הראשונה היא הטכניקה הסגורה, והשנייה היא הטכניקה הפתוחה.

הטכניקה הסגורה מתבצעת דרך חתכים פנימיים ברירית האף ודרכם מיושמים כל שלבי הניתוח. בשיטה זו אין צלקות חיצוניות, וכל הניתוח מתבצע ללא ראייה ישרה של האנטומיה הפנימית של האף, אלא רק במישושם.
בטכניקה הפתוחה נעשים חתכים חיצוניים בנוסף לחתכים הפנימיים, אשר ביחד יאפשרו את ההרמה של מתלה העורי מעל שלד האף. ניתוח זה מתבצע תחת ראייה ברורה של כל המרכיבים האנטומיים של האף.
כדי להשיג תוצאה מושלמת ומוצלחת בעת ניתוח אף, דרושה מהמנתח היכרות עמוקה ושליטה בשתי הטכניקות, למרות שלרוב, כל מנתח יפתח מיומנות והעדפה לטכניקה מסוימת .
ד"ר מרקוס הראל מבצע את רוב רובם של ניתוחי האף בשיטה הסגורה.

השיטה הסגורה (Endonasal/Closed Rhinoplasty)

ניתוח האף האנדונזאלי (ניתוח אף בשיטה סגורה) הוא מעט טראומתי, אך מאפשר בין היתר איזון ובקרה ( Feed-Back) מיידי ככל שמתקדמים בשלבי הניתוח.
יתרונו העיקרי הוא בזה, שמתאפשרת התרשמות מיידית מהתוצאה האסטטית, והוא אינו משאיר צלקות חיצוניות.
מבחינה היסטורית, ניתוח זה היה הראשון, וממנו התפתחו השיטות האחרות.

חתכים וגישה

קיימים 4 חתכים:
1. חתך בין סחוסי: שנעשה בין החלק הצפאלי של הסחוס התחתון צדדי (lower lateral) והקאודלי של הסחוס העליון הצדדי (Upper Lateral) (תמונה למטה).
2. החתך התוך סחוסי: כאשר החתך חודר דרך הסחוס התחתון צדדי.
3. החתך התת סחוסי או-,Marginalחתך שמתבצע בגבול המרוחק של הסחוס התחתון הצדדי.
4. :Transfixion:חתך שמתבע בחלק הממברנוטי של ה-Caudal Septum.

ניתוח אף בשיטה פתוחה (Open Rhinoplasty)

ניתוח אף בשיטה פתוחה מהווה התקדמות חשובה בכירורגיית האף, מאחר והשיטה מאפשרת בחינה ישירה תחת ראייה ישרה של כל הפעולות, ושימוש בתפירות והשתלת סחוסים, אשר ביצועם בשיטה הסגורה היא קשה ביותר.
שיטה זו עדיפה בניתוחים בהם דרושה פעולה מורכבת בקצה האף או בתיקון של ניתוח אף קודם. חסרונות השיטה הן דיסקציה נרחבת וחוסר יכולת לחזות במדויק את התוצאה האסתטית. חיסרון נוסף הוא הצלקת באזור הקולומלה.

חתכים וגישה

ניתוח אף בשיטה פתוחה דורש חתך תת סחוסי או ,Marginal וחתך בעור הקולומלה.

• בעזרת החתכים הללו מבוצעת דיסקציית העור והפרדתו
• מהסחוסים וממיבנים אחרים של שלד האף. בסיום ההפרדה,

העור מורם על ידי מכשיר רטרקציה, וכל המבנה הסחוסי נחשף לעיני המנתח. לאחר בחינת האנטומיה של האזור, המנתח מחליט על אופן הטיפול.
לרוב, תתבצע הכריתה של החלק הצפאלי של הסחוסים התחתונים הצדדיים, ובהמשך יעשה שימוש בתפירה של כיפות הקצה (Domes) או של שתלי סחוס שנלקחים ממחיצת האף. עוד אופציה היא, שימוש בסחוס שלקוח מהמחיצה בכדי לחזק את עמדת הקצה. שתל זה מוכר כ-Columellar Strut שמונח בין רגלי הסחוסים התחתונים צדדיים, שם הוא נתפר, וכך הוא מונע נפילה של הקצה לאורך זמן

במקרים בהם לא ניתן להשיג סחוס באף מהמחיצה נלקח הסחוס מאזור קונכיית האוזניים.
אפשרויות השימוש בשתלי סחוס הם רבות ומגוונות.
בין השתלים הנפוצים נמצא לדוגמה את "שתל המגן" (Shield Graft) (תמונה למטה)

שאר שלבי הניתוח דומים לשיטה הסגורה, וחלקם גם קלים לביצוע בשל החשיפה המלאה של אנטומיית האף אשר מאפשרת התבוננות ישירה במבנים הפנימיים. בסוף הניתוח הפתוח מניחים מחדש את מתלה העור וסוגרים את החתך בקולומלה עם תפרי ניילון.
ללא ספק עדיפה שיטה זו להדרכת מנתחים מתחילים ומתמחים.

צפו במגוון ניתוחי אף לפני ואחרי שביצע ד"ר מרקוס הראל

היכנסו לקריאה גם על ניתוח אף רפואי